מוזיאון היכל שלמה 

על שדרת הלאום ההיסטורית, בלב ירושלים, יושב המוזיאון למורשת היהדות, מבנה רב רושם הצופה אל העיר העתיקה, אל העיר החדשה, וכן אל הרי יהודה וסְפר המדבר.  אוסף המוזיאון נחשב לאחד מאוספי היודאיקה החשובים בעולם, והוא מכיל פריטים נדירים מימי בית שני עד ימינו ממגזרים ומקהילות ברחבי העולם.

 

תערוכת האדריכלות הראשונה בביאנלה של ירושלים, ארמון בזמן: רסיסי עבר במבני דת יהודיים עכשוויים, באוצרות ד"ר נעמי שמחוני, מצביעה על מגמה של חזרה אל מורשת העבר היהודי במבני דת עכשוויים ברחבי העולם. הפרויקטים המוצגים מפנים את הזרקור לשכבות שונות בהיסטוריה היהודית, ומאירים את חשיבותן בעיצוב הזהות האדריכלית היהודית. לצד הפרויקטים מוצגות יצירות של שלושה אמנים ישראלים פעילים, העוסקים בסוגיות של אותנטיות, טראומה וזיכרון בהקשריהן הרחבים.

 

התערוכה הללויה, באוצרות אודי אורמן, מציגה עבודות של אמנים ישראליים שעובדים וחיים בניו יורק, ובוחנת את המורשת התרבותית של כל אחד מהם. כמהגרים החיים בארצות הברית, אמנים אלה מצאו דרכים שונות לשלב את הכמיהות, הפחדים והזכרונות שלהם באמנות, אך עם זאת להדהד אותן כאמיתות אוניברסליות.

 

התערוכה יהודים על הנייר, באוצרות הלל סמית', מציגה את תוצרי היומיום המעטרים את חיינו - יצירות אמנות תלויות על קירות, כרטיסי ברכה שאנו שולחים לחברים, הבדיחות שאנחנו מספרים והפוסטים עליהם אנחנו מגיבים ברשת - ומעידים על הערכים החשובים לנו. כרזות מודפסות היו המדיה החזותית הנגישה ביותר מאז הגעתן למערב לפני כמעט שש מאות שנה. הכרזות העכשוויות, המציגות טקסטים, חגים וטקסים יהודיים, מביאות את התוכן היהודי לקדמת הבמה ומשלבות בין המסורת היהודית והחברה המודרנית. 

 

התערוכה הקבוצתית צמצום, ששמה לקוח מתוך המטאפורה הקבלית למעשה היצירה, בוחנת את הפוטנציאל האמנותי של ההסתרה האלוהית. שבעת האמנים המשתתפים, משתמשים בעבודתם ככלי לשרטוט המימדים הרוחניים של סצנות יומיומיות של יהודי התפוצות. התערוכה מציגה יצירות חדשות של ציור, פיסול, איור וצילום, ומציעה צוהר לאחת מקהילות האמנים הבודדות בצפון אמריקה שהוקמה במפורש עבור יהודים ועל ידי יהודים.

​

מוזיאון יהדות איטליה 

המבנה הוקם ע"י הטמפלרים הירושלמים, ובהמשך נעזב ונחנך ע"י בית הספר הידוע "מעלה". המוזיאון מציג פריטים השייכים לחיים היהודיים באיטליה מתקופת הרנסנס ועד ימינו, ובו אוצרות כמו בית כנסת מרהיב ביופיו שהובא ארצה בשלמותו, אולם שתקרתו עשויה קמרונות-קמרונות וקירותיו מכוסים ציורי סצנות מן הברית הישנה והחדשה, ועוד. 

 

התערוכה מאחורי המסכה, באוצרות ורה פילפול וארמנו טדסקי, מציעה פרשנויות אפשריות למגילת אסתר. המטמורפוזה והגבורה של אסתר, אשר משנה את גורל עמה, רלוונטית להיסטוריה שלנו כאומה וכנשים, וכמוה גם טקס ההתחפשות המאפשר לעטות זהות אחרת, שקיבל משמעות רוחנית, פמיניסטית, סוציולוגית והיסטורית לאורך הדורות ומאפיין גם תרבויות אחרות. לתערוכה נבחרו יצירות של אמנים מאיטליה ומישראל. 

 

התערוכה זרעי זכרון, באוצרות אליזבתה זיידנר, מציגה חמש אמניות; חמישה גופי עבודות; חמישה זיכרונות; חמש טכניקות. מתוך רגעים, חוויות, חפצים ותמונות מהעבר, רוקמות האמניות את עבודתן.  לכל טכניקה ולכל חומר דרך אחרת לזכור ולהיזכר. זוהי אמנות קשובה, יכולת נשית לראות בדבר הקטן לכאורה, את מלוא גודלו ועצמתו.

 

התערוכה חוטים, באוצרות אמילי בילסקי, שמה דגש על אמנות הטקסטיל כמדיום וכמטאפורה. יצירות של שבעה אמנים עכשוויים מוצגות בשיח עם יצירות יודאיקה היסטוריות מאוסף האמנות של המוזיאון, שנוצרו ונתרמו על ידי נשים. התערוכה כוללת מיחדוש בדים בעלי משמעות אישית ליצירת עבודות אמנות חדשות, והדהוד של טכניקות טקסטיל מסורתיות, המוצגות כמוטיבים חזותיים במדיות אחרות כגון וידאו, עץ, מתכת ונייר. זו תהיה התערוכה הישראלית הראשונה שכוללת עבודות של חלוצת הווידאו ארט, בריל קורוט. 
 

מוזיאון על התפר 

המוזיאון שוכן בבניין ניאו-קלאסי. בשנים בהן ירושלים היתה מחולקת, שימש הבית כעמדה צבאית ישראלית על הגבול בין ישראל לירדן, בין מזרח העיר למערבה. המוזיאון הינו מוזיאון חברתי לאמנות עכשווית הממוקם על התפר הפיזי-גיאוגרפי של שלושת הדתות. האמנות, כשפה נטולת גבולות, מאפשרת להעלות לדיון ציבורי סוגיות חברתיות, פוליטיות וסביבתיות.

 

בתערוכה אורייתא באוצרות דוד שפרבר, אמניות ואמנים עכשוויים עושים שימוש ביצירתם בטקסטים מקודשים. הם בוחרים לעבוד עם חומריות הטקסט עצמו – מעתיקים, מכסים, חותמים ומטשטשים אותו. עבודות אלה מסמנות את ערכו של הטקסט המקודש דווקא דרך חומריותו, שהמסורת מייחסת לה קדושה. התערוכה אוֹרָיְתָא מבקשת לסמן מגמה זו על גלגוליה השונים, ולהציע לקרוא אותה כסוג חדש של תלמוד תורה.

 

בתערוכה מורדות, באוצרות ד"ר שיר אלוני יערי, סדרת תחריטים מתעדת את נשות התנ"ך החזקות: חוה, לילית, דלילה, איזבל, יהודית ועוד, המהוות את האנטיתזה לנשים הנחמדות, הטובות והשירותיות שהחברה ציפתה מהן להיות. כמו נשים רבות בימינו, אותן גיבורות סוררות מסיפורי התנ"ך דרשו עמדה של שוויון, כבוד וחופש בחברה פטריארכלית, והשיגו זאת במיומנותן, שנינותן ונחישותן. התעלותן על גברים חזקים היוו השראה לאינספור פרשנויות לאורך הדורות, כמו גם לתערוכה זו. 

 

היצירה הרי אומיי, באוצרות ליזה אחמדי, נוצרה ב-2018 בסין במספר הרים קדושים לבודהיזם, כפרויקט המשלב את האדמה ואת הטבע. בינגהי, אמנית רב תחומית שיוצרת אמנות דיו, אמנות סביבתית ואמנות פרפורמנס כמו גם מיצבים אדריכליים תלויי מקום, שואבת את השראתה מציורי נוף סיניים ומפילוסופיה דאואיסטית עתיקה. ההשראה של בינגהי ליצירה זו, שהיא חלק מסדרת ההרים והנהרות הבוכיים, נבעה מחוויה טרנסצנדנטלית שחוותה במהלך ביקור בכותל המערבי.

​

מוזיאון ארצות המקרא 

המוזיאון יושב בשדרת המוזיאונים, ומציג את סיפורה של התרבות האנושית באמצעות אוסף עתיקות מארצות המזרח הקרוב הקדום – ארצות המקרא. התערוכות הקבועות והמתחלפות נותנות הצצה אל הדת, הפולחן וחיי היומיום של העמים והתרבויות ששגשגו במרחב זה: שומר, מצרים, בבל, אשור, כנען, פרס, יוון ורומא- ערש התרבות. במוזיאון תוצג תערוכה תחת הכותרת ״איילת השחר״ באוצרות של ד״ר רחל ורליבטר. 
 

התערוכה איילת השחר נוצרה בעקבות סוד האיילה – מיתוס עתיר משמעויות בקבלה לדורותיה שמקורו במקרא. נשזרים ומתלכדים בו: אהבה, לידה, טבע, הבאת הגאולה והכיסופים לאלוהים. במדרשי חז״ל, מזוהה האיילה עם השכינה: ״החסידה שבחיות ורחמיה מרובין על בניה״, היא מופיעה כזו שיודעת את סוד הורדת הגשם והמביאה בכך שפע חיים וחסד לעולמנו. איילת השחר נקשרת הן למי התהום והן למים משמיים ולכוכב השחר – נגה, המאיר באורה של ונוס. איילת השחר מזוהה גם עם דמותה של אסתר המלכה. בזכות מעשי החמלה שלה מאזין האל לתפילתה. במאפייניה אלו מהווה האיילה סמל לתהליך הגאולה; בכל לילה האיילה יולדת את השחר מחדש. כל אלה באים לידי ביטוי במבחר של יצירות אמנות עכשווית ונשית בעיקרה. 

​

גלריה ביתא 

גלריה ביתא ממוקמת על רחוב יפו, ופועלת בתוך מבנה סיידוף ההיסטורי, המשלב סגנונות בניה קלאסיים של שכונת חצר יהודית בוכרית, וריכז בין חצרותיו אנשי מלאכה רבים מירושלים. היא מהווה בית לתערוכות ויוזמות אמנותיות, וכמרכז לתיירות אמנותית בירושלים, מתוך רצון לבחון ולעודד את הקשרים בין אמנות, חברה והעיר ירושלים על כל גווניה ומורכבותה. 

 

בתערוכה בומרנג בדרכי הנשימה באוצרות שירה פרידמן, מציג האמן שי עבאדי דמויות, נופים ואתרים המתפקדים כמעין עדים למתרחש בישראל בסתיו 2023. העבודות בתערוכה מצוירות וצרובות על לוחות OSB ומתאפיינות ברקע בהיר ובקו אדום שכמו מתמשך ומחבר ביניהן. 
 

גלריה אגריפס 12 

הגלריה השיתופית שוכנת בחצר ציורית בלב ירושלים ומהווה בית לאמנות עצמאית וחופשית. הגלריה מייצגת חתך עשיר ומגוון של אמנות ישראלית עכשווית, ומהווה חממה ובמה חיה לקידום תהליכי היצירה של חבריה. התערוכה חוט שני, באוצרות דביר שקד, עוסקת בגרעין שמלווה כל אחד מאמני הגלריה השיתופית מראשית דרכם האמנותית עד היום, והופך אותה לשלהם.

 

הגן הבוטני 

הגן הבוטני האוניברסיטאי בגבעת רם הוא הגדול ביותר בישראל, והמגוון ביותר במזרח התיכון, ומדמה אזורים גיאוגרפיים שונים מרחבי העולם על הצמחיה שבהם. הגן משמש כמוקד בילוי, תיירות ותרבות לצד היותו מרכז לחינוך, הדרכה ומחקר. בגלריה שבגן מוצגות תערוכות מתחלפות הקשורות בבוטניקה.

 

התערוכה מורשת חושית, באוצרות סטפני ולום, מבקשת להסתכל על המטאפורות המגולמות באמא אדמה וכיצד אלה מקבילות לכוח ולמורשת של נשים.

 

המיצב מקום להשתייך אליו של לילך שרג כולל שלושה סרטי וידיאו, המתארים יצורים וצמחים היברידיים בסביבות טבעיות מבודדות, מוקרנים על שלל חומרים. כהאנשה של כוחות טבע, ביכולתם לשנות צורה או לגרום לאחרים לעבור מטמורפוזה. המיצב מציע הצצה לעובי היער או לנבכי הנפש. זהו ניסיון מטפורי להסתגל, להשתייך, ולעתים להיאבק בסביבה או בעצמי, ולעמת את האינטימי עם האוניברסלי.

​

המפעל 

קהילת אמנות הפכה בניין נטוש, מהמאה ה־19 בלב ירושלים, לפלטפורמה משותפת לאמנות ותרבות. הקומה הראשונה היא יצירתם של אמנים רבים שיצרו על הקירות ומתוך הקירות, בהתאמה למקום, והקומה השניה משמשת כגלריה לתערוכות מתחלפות. במקום פועלות סדנאות ותכניות לקידום אמנים. במפעל יוצגו שני פרויקטים שונים באוצרות אביטל וכסלר המביאים יצירה חדשנית, עכשווית ורעננה של מיטב אמנים ירושלמים הפועלים כקבוצות וכיחידים.
 

כורש 14 

הגלריה שוכנת בתוך שיכון רכבת שנבנה בשנות ה־50, בין העיר העתיקה לעיר החדשה, עם פתחים לארבעה כיוונים שונים בירושלים. צורת בניה זו לוקחת בחשבון את קשרי השכנות והקהילה שבתוכה, יחד עם חיי היום יום. האמנות המוצגת משלבת בין אמנים ותיקים לצעירים, וקוראת לחיי השגרה להשתלב באמנות.

​

התערוכה הפעילי: נקודת מבט נשית מניו יורק באוצרות הדס גלזר בוחנת את המשמעות של להיות אישה במציאות העכשווית. כל אמנית חוקרת בדרכה את הביטויים הרבגוניים של עוצמה נשית בתוך דינמיקה חברתית-פוליטית מורכבת וטעונה הקשורה לגוף ולמורשת, אינטימיות ואחרות, מין ודת. 

​

מכון ון ליר 

המכון היושב בשכונת טלביה הוא מכון מחקר העוסק בתחומים בוערים במדעי הרוח והחברה, הנוגעים לסדר היום החברתי בישראל. 

​

בתערוכה השבע עשרה: צאן ברזל, באוצרות סמנתה בסקינד, ארצ'י ראנד מצייר נשים מוכרות מהתנ"ך, כמו שרה ויהודית, ופחות מוכרות, כמו אסנת ורהב. סדרת הציורים, שיש בהם ראשוניות וגם צבעים עזים היא המשך למפעלו האמנותי בן ארבעים השנים של ראנד, שחקר את התנ"ך ואת הטקסטים היהודיים בסדרת ציורים השואבים את השראתם מתרבות המאה העשרים.

​

תערוכת היחיד סמלה של השמלה של מיכל רג'ואן, באוצרות אבישי וול, מציגה שבעה ציורי שמן גדולים כשבכל אחד מהם גבר לבוש בשמלה. המפגש של החיים המודרניים בירושלים עם העבר המפואר של האמנות הקלאסית, של מסורת מצד אחד והתחדשות וקריאת תיגר על הקיים מצד שני, מעלה שאלות על משמעות הלבוש והבגד בתרבויות ומנקודות מבט שונות. 

​

התערוכה נוף נוף נוף, באוצרות נחמיה בועז וויקטור ראבצ'ין, שמה במרכזה את ציור הנוף הארץ-ישראלי, אשר מתחילת הציונות ועד שנותיה הראשונות של מדינת ישראל היה ז׳אנר פופולרי ובמהלך השנים נזנח. בתערוכה זו אנו מבקשים לתת ביטוי מחודש ומקיף לציור הנוף דרך יצירותיהם של אמנים מדורות שונים ומאסכולות שונות הפועלים בשדה האמנות הישראלית.

​

בית אורי צבי (הפתיחה ב28 במרץ)

בית אורי צבי יושב בלב יפו, ומשמש מרחב לעשייה אמנותית על כל גווניה הנובעת מהשטח: מירושלים, מהחברה הישראלית ומאירועי ההווה, בהשראת המשורר והוגה הדעות אורי צבי גרינברג. במקום פועלים גלריה, תוכניות התפתחות ליוצרים, הרצאות וסטודיואים. במקום תוצג תערוכת יחיד של הצלם אופיר סגל באוצרות של אלחי סלומון וכן תערוכת נופים של אמנים מהונגריה.

​

בית אות המוצר

הגלריה של בית אות המוצר שוכנת במבנה היסטורי אשר שימשה בית חולים של מסדר ההוספיטלרים. חצר הבית מוקפת בסמלי אצולה של אבירי המסדר, וסגנונו האדריכלי הוא רומנטי אקלקטי – חצר דמוית חאן ערבי, קשתות צלבניות, תקרה ערבית ומודרנית. כיום הבניין משמש כמרכז אמנות שימושית ופועלים בו מלבד הגלריה גם בתי מלאכה וחללי סטודיו של אמנים ומעצבים עכשוויים.

 

תערוכת הצילום של מיכל גרינבאום, במסע הביתה, באוצרות גלית צימבליסט, צומחת מתוך הסיפור המשפחתי שלה, המשלב ושוזר בתוכו חיים של שלושה דורות. דוקטור רחל פרוינד, פילוסופית בהכשרתה, הבינה כאשר הגיעה לישראל בתחילת המאה ה-20, כי בארץ יש צורך בחקלאים ולא באנשי רוח. כך התגייסה למשימה והקימה עם בעלה משק חקלאי ודאגה לפיתוח מערכת החינוך המקומית. דרך סיפור חיים הנמשך כמעט מאה שנים, מיכל חושפת לפני הצופים את זכרונותיה, את סיפורה האישי ואת האופנים שבהם הוא מהדהד את טבע האדם האוניברסלי.

​

גלריה רשותה 

בית רשות הרבים הממוקם בלב שכונת קריית היובל המתחדשת הוא בית ומרחב משותף לארגונים וקהילות רבים ורבגוניים הקשורים בהתחדשות יהודית, ציונית ופלורליסטית בירושלים, בישראל ובתפוצות. גלרית רשות הרבים יוצרת עוגן לאמנות עכשווית בבית המשותף בשכונה מתחדשת; מגדירה את הקירות כסוכני שינוי ומספרת סיפור רחב ומורכב על ירושלים והפסיפס החברתי בה.

 

התערוכה מתחתי מוריק תהום, באוצרות ייני אהרון, מציגה מגוון התייחסויות, נשיות בעיקרן, למלחמה האחרונה וליום שאחריה גם אם זה טרם הגיע. התערוכה היא חלק מסדרת תערוכות תחת הכותרת ״פסיפס ירושלמי״ המחברת בין עולם האמנות העכשווי ובין שאלות חברתיות בוערות הקשורות במגוון הזהויות  של תושבי העיר ירושלים. 

​

גלריה אנגל 

הגלריה הותיקה שוכנת קרוב לשער יפו ולממילא, ומחזיקה באוספים נדירים של אמנים ישראליים חשובים כמו אנה טיכו ומשה קסטל. הגלריה מציגה תערוכות מתחלפות מאוסף הגלריה ועבודות של אמנים עכשוויים.

 

התערוכה צאן ברזל ונכסים, באוצרות גבריאל אנגל, עוסקת בנכסי צאן הברזל של האמנות הישראלית. התערוכה מחולקת לשתי קומות: בחלל הכניסה של הגלריה מוצגים פסלי הברזל של מנשה קדישמן –פסלי הכבשים המפורסמות המפוזרות בחלל כעדר, ובלב העדר, דמות הרועה המשגיח\ה. בחלל הגלריה העליון יוצגו יצירות מאוסף הגלריה של אמני מופת באמנות הישראלית לדורותיהם. 

​

גלריה סקיצה 

גלריה סקייצה לאמנות עכשווית, הממוקמת במרכז העיר ירושלים, תציג את התערוכה קשר המדבר, באוצרות מרינה שלסט, מציעה מבט עכשווי על המדבר, אשר לו קשר עמוק אל הזיכרון הקולקטיבי הישראלי. העבודות עוסקות בפרשנות אמנותית עכשווית לנדודי עם ישראל במדבר בואכה ארץ הקודש, ובחיים כתהליך של הפרחת השממה, הן במובן המרחבי הן במובן הנפשי. אופן ייצוג התערוכה כמיצג היקפי של 3600 פורצת דרך להסתכלות על ממד נוסף של הנכסים התרבותיים וההיסטוריים שלנו.

​

מלון הנשיא 

מלון הנשיא ההיסטורי הוא אחד המלונות הראשונים שהוקמו בירושלים לאחר קום המדינה בשכונת טלביה. הוא עבר שיפוץ מקיף על ידי עמותת "המרחב החברתי" תוך שחזור ושימור האלמנטים ההיסטוריים של המבנה. הוא משמש כבית לעמותות, עסקים חברתיים, מרכזי קהילה, בתי מדרש, אמנים ויוצרים. במקום פועל גם בית קפה חברתי ומרכז לאירועי חברה ותרבות. 

 

במקום תוצג תערוכה של אינימיאה גרופ בנושא נוודות דיגיטלית. התערוכה הקבוצתית אמנות ונדודים: טבע אחר עוסקת באורח החיים של הנווד ומעלה שאלות חשובות על החברה המודרנית, המושפעת באופן עמוק מדיגיטציה. במובנים רבים, פעילותם של האמנים הדיגיטליים היא דרך חיים חדשה. התערוכה היא תוצאה של פעולה קולקטיבית בינלאומית המייצרת חיבורים באמצעות שפת האמנות העכשווית בין אמנים, עמים וארצות. 

​

גלריית קול האות 

הגלריה של קול האות ממוקמת במושבת האמנים "חוצות היוצר" בסמוך לעיר העתיקה, ומציגה יצירות פלסטיות וחזותיות שמושפעות מעולם התוכן היהודי. 

 

התערוכה בין השורות, באוצרות הילה זעירא ויינשטיין, מאגדת בתוכה יצירות של מסע, לימוד ויצירה משותפים. אמנים מתחומים שונים למדו יחד כקבוצה מאוצר ספרות השאלות והתשובות — ספרות הלכתית המספקת לנו הצצה אנושית לחיי היהודים בארץ ובתפוצות על פני תקופת זמן של אלפי שנים, ונחשבת לנכס צאן ברזל במשפט העברי ובתרבות היהודית. כל היצירות בתערוכה נובעות מהשו"תים שנלמדו כחבורה, כאשר כל אמן התייחס ביצירתו לשו״ת שנגע בו או למציאות שאותו שו״ת מתאר. היצירות עוסקות בנושאים על זמניים של מערכות יחסים, מעמד האישה, רוח וקדושת השבת, האדם והאדמה. 

 

גלריית הרחוב קופסא שחורה 

הגלריה יושבת בלב רחוב יפו ומציגה תערוכות צילומים מתחלפות בתוך קופסאות אור. דרך הצגה זו מאפשרת לעוברי אורח לחוות אמנות שלא בדרך הרגילה, ולעיר להפוך למרחב אמנותי חי.

 

בתערוכה נשים: עולם של מסורת ושינוי, ג'ואן רוט מפיחה חיים בפסיפס של נשים יהודיות מגוונות שהפכו לסלע קיומה של ישראל כיום. לצופה מתאפשרת הצצה לחיים בתוך הבתים ובזמן העבודה של הקהילות היהודיות האבודות.

​

שערי צדק ההיסטורי (רחוב יפו 161) 

המבנה ההיסטורי נבנה בתחילה כבית חולים לתושבים החדשים מחוץ לחומות העיר. בשנות השמונים בית החולים עבר למשכנו החדש, ועמותת "המרחב החברתי" הפכה את המבנה לבית ליוצרים ירושלמים מתחומים שונים, עם התמקדות בגיימינג.

 

התערוכה כבודה, באוצרות ד"ר אורנה סגל, עוסקת במטענים רעיוניים מופשטים כְּכָבוֹד וכִּכְבוּדה. שם התערוכה יכול לציין כבודה במובן של מטען שיש לשאת באופן רצוני או כפוי, ובאופן אחר היא יכולה להתפרש במובן של הכבוד שלה. הכָּבוד והכּבוּדה מתבטאים ברעיונות ובערכים שלעיתים מייצרים איזון ומחדדים זהות ולעיתים מכבידים ומהווים נטל. 

 

התערוכה גשר צר מאוד, באוצרות פיאמטה מרטגני, מפגישה בין אמנים יהודים ומוסלמים, גברים ונשים, הומוסקסואלים וסטרייטים, דתיים וחילונים, אשר מייצגים את פניה הרבות של ישראל כיום. כל אחד מהם בחייו נאלץ להתמודד עם קשיים רבים, לרוב בשל מוצאו. בתערוכה הם מנסים להשמיע את קולם בשפת האם שלהם - ערבית, עברית ויידיש - כדי לחקור את השימוש בשפה ובזהויות הישראליות השונות, להתגבר על הפחד וליצור גשר בין תרבויות, דתות וזהויות שונות.

 

תערוכת היחיד אל'אמת'ל של לינור מזרחי-כּהן מתייחסת לפתגמים יהודיים-ערביים ששימשו את יהודי סוריה, לפני סופה של הקהילה במאה האחרונה, בכל מצב. כאן היא מציגה אותם בצורתם הטהורה ביותר, כאמנות הקליגרפיה הערבית עצמה. בזכות איכותם הנצחית והשנינות המתמשכת, הפתגמים משמשים ככלי לחיבור מחדש למורשת. 

 

התערוכה רוקע הארץ היא עיבוד מחודש של גוף עבודה שהציגה הצלמת נגה גרינברג בגלריה בבארי בנובמבר 2021. היא עוסקת במרחבים הביתיים על כל רובדיהם. ״רוקע הארץ על המים״, המילים מתוך ברכות השחר מהן נגזר שם התערוכה, מבטאות משאלת לב ליציבות ולהרמוניה בין היסודות המקיימים את העולם. 

 

האמנית ג׳יין לובטון תציג את המיצב תלוי המקום נברשות נופלות.

​

תיאטרון ירושלים 

תיאטרון ירושלים שוכן בלב טלביה, ובשל ייחודו הארכיטקטוני הוכרז בעיריית ירושלים כמבנה מיוחד לשימור. הוא מהווה זירת התרחשות אמנותית אשר מפגישה בין אמנויות הבמה, המסך, האמנות החזותית והאמנות הפלסטית. 

 

בתערוכה דרך ארץ, באוצרות ליאורה לוי ורוני ראובן, בחרו האמנים לתת ביטוי לדרכים שהאדם מהלך בהם בעולם, בהיבטים השונים של אמרות חז"ל על דרך ארץ, על מרחבים בנפש ועל מרחבים במציאות החיים. 

תערוכת היחיד של ידידיה איש שלום, מִמְּךָ אֵלֶיךָ אֶבְרַח, מציגה בציור ריאליסטי, רגיש וצבעוני את פינות הרחוב והשכונות הוותיקות בעיר העברית, המשנה את פניה בקצב מסחרר. המבנים הישנים מוצגים בציור על רקע המגדלים ומעוטרים בכתובות גרפיטי וטקסטים, באמצעותם מתכתב האמן באופן ביקורתי מרומז עם מציאות חברתית, מקומית ואקטואלית.

​

​